כוסות

זה שסתום איזון לחץ, והוא קצת מציק. אם נכנסים מים, אפשר לשאוב אותם החוצה בעזרת מזרק (בלי מחט). אחרי זה, פשוט לייבש בחום נמוך (כ-120 מעלות) בתנור כדי לאדות את הלחות הכלואה.

רק שטיפה ידנית במים פושרים וסבון עדין. אחרי שטיפה, לייבש מיד עם מטלית רכה (מיקרופייבר) – ככה נמנעים מכתמי אבנית. הכי חשוב: לא לסובב את גוף הכוס מול הרגל שלה, זה שובר מאמץ וקורע את החיבור.

 בנוסף, יש להקפיד לשטוף בטמפרטורת מים הנמוכה מ-60 מעלות צלזיוס, שכן טמפרטורה גבוהה מזרזת איכול בלתי הפיך של הזכוכית.

חומר הברקה (Rinse Aid) טוב הוא חובה. הוא עושה "פעולת סדין" (ממש גורם למים להחליק מהזכוכית במהירות). בנוסף, שוטפים בטמפרטורה מתחת ל-60 מעלות – טמפרטורה גבוהה מדי גורמת לאיכול (הרס הברק) בלתי הפיך.

כן. כל החיתוכים האלה עלולים ללכוד שאריות או אבנית. לעיתים קרובות, צריך לעשות להן פוליש ידני קצר אחרי המדיח כדי לוודא שכל החריצים מבריקים.

יש להשתמש בקרח בעל שטח פנים מינימלי ביחס לנפח, כגון קוביית קרח גדולה יחידה (XL או כדור קרח. קרח מסוג זה נמס לאט יותר, שומר על קצב דילול איטי, ומאפשר לשתות וויסקי לאורך זמן מבלי שטעמו ייפגע משמעותית

שפת הכוס (Rim) היא הנקודה הדקה והפגיעה ביותר לשבר. כאשר הכוסות מאוחסנות הפוך, הן נישאות על השפה, והמשקל המופעל עליה עלול לגרום לשבבים ושריטות. אחסון זקוף על מתלים או מחיצות מונע פגיעה זו.

כל כוס שתייה עם שבב או סדק בשפה מהווה סכנה בטיחותית מיידית וחייבת להיות מושמדת ומוצאת משימוש מיד. מבחינה מסחרית, עלות התיקון גבוהה מהמחיר, והסיכון לפציעה מחייב השמדה.

כל כוס של יש פרמטרים של חומר, לרוב זכויות פשוטות הן מזכוכית סודה ליים ולא מקריסטל או זכוכית סוג א'. בנוסף יש את עניין העמידות רוב הכוסות האיכותיות הן עמידות יותר לשברים ושריטות. ומדיח, כוס איכותית היא יותר עמידה במדיח כמו כוס קריסטל שהיא עמידה אחרי אלפי הדחות במדיח. בנוסף הטעם, אין טעם לוואי ושינוי טעם.

אז לפני שאתם מחליטים איזה כוס לבחור פשוט כנסו קראו מהם החומרים, האם היא משחררת כימיקלים או לא ותבחרו את הכוס הטובה ביותר עבורכם! אנחנו יכולים גם לייעץ לכם בווצאפ אם מתחשק לכם. יש לנו סומלייה בחברה שיענה לכם על כל השאלות.